הבוקר שלי לרוב מתחיל בהליכה בת שעה עם הכלבה שלי בפארק ירוק שנמצא ליד השכונה שלנו. מאז שאימצנו את עוגי לחיק המשפחה, הסוגייה של לסחוב את עצמי לעשיית פעילות גופנית בחוץ קיבלה פיתרון תמידי. יש פה יצור פרוותי ואנרגטי ששוקל 35 ק"ג ודורש ממני לצאת, ואני לא יכולה לסרב... 

 

אני חוזרת הביתה מהפעילות ודואגת להחזיר לגוף אנרגיה- אני שותה את שייק ירוק שהוא בעצם ארוחת בוקר טבעית ומזינה שכוללת פירות והמון עלים ירוקים.

 

אני ממשיכה לעבודה, מקבלת מטופלים בקליניקה, עובדת על המחשב (קוראת מיילים ממטופלים, מחפשת מחקרים חדשים, כותבת מאמרים... לא חסר...), יומיים בשבוע אני נוסעת לקופת חולים שאני עובדת בה ומקבלת מטופלים שם. פעם בשבוע אני נוסעת למכללה שלמדתי בה ועוזרת ללמד סטודנטים טריים את רזי הרפלקסולוגיה.

אני משתדלת לא לעבוד שעות רבות מדי. בתקופות שונות בחיים עבדתי כשכירה במשמרות ארוכות וחזרתי הביתה לקראת השעה 22:00 בלילה. זה לא התאים לי ולצרכים האמיתיים של הגוף שלי. היום אני מנהלת לעצמי את הלו"ז ועושה לעצמי הפסקות בין טיפולים ככל האפשר, כדי שאוכל להתרענן ולקבל את המטופל הבא בכוחות מחודשים ואנרגיה נקייה.

 

התזונה היומיומית שלי מתבססת בעיקר על ירקות, פירות, דגנים מלאים, קטניות, ביצים ודגים. אני לא טבעונית ולא צמחונית, וויתרתי על בשר בקר ממניעים אידיאולוגיים לפני שנתיים וגיליתי שהוא בכלל לא חסר לי. אני אוכלת עוף בדר"כ אחת לשבוע, אם אמא שלי או חמותי מגישות אותו בארוחת שישי. אני לא קונה חלב רגיל הביתה, אבל אם אני מתארחת ויגישו לי מאכלים על בסיס חלב אני בהחלט אהנה מהם (עם תחושת אשמה קלה...). 

אני לא "קיצונית" בבחירות התזונתיות שלי ובאופן האכילה שלי ולא סופרת קלוריות (גם המטופלים שלי לא). כשאני קונה מצרכים בסופר או ניגשת למטבח לבשל יש שאלה אחת שאני שואלת את עצמי- האם זה בריא לי? אם התשובה היא כן, אני דואגת להפוך את זה לטעים.

יש לי את החטאים הקטנים שלי, ואני מכבדת אותם ונהנת מהם. פעם בשבוע אני יוצאת עם בעלי למסעדה ומזמינה מה שבא לי, בלי לחקור יותר מדי כל רכיב ורכיב במנה... גיסתי, שהיא הקונדיטורית הכי טובה בארץ (לדעתי האובייקטיבית לחלוטין), מפתיעה אותנו פעם בשבועיים בארוחה המשפחתית עם אחד הקינוחים המדהימים שלה שאני טורפת בתאווה. פעם בחודש אני עושה עם בעלי ערב פיצה וסרט בבית ומתענגת על כמה משולשים עמוסים בתוספות...

החטאים האלה מתאפשרים הודות למאזן התזונה היומי שלי שכולל בעיקר רכיבים בריאים ומזינים. אני מאמינה שאם 90% ממה שנכנס לי לפה הוא "מזון חיובי", אז ה10% הנותרים משפיעים באופן מינורי, אם בכלל. זאת גם הגישה שאני מעבירה למטופלים שלי שמבקשים ייעוץ תזונתי. אני לא דורשת מאחרים את מה שאני לא דורשת מעצמי. הרי כולנו חיים כאן, בשנות האלפיים, עם מגוון פיתויים שרק הולך וגדל מסביבנו. רובנו אוכלים לא רק מתוך רעב פיזי אלא מתוך צרכים רגשיים, תרבותיים וחברתיים, וכשאני בונה למטופל תוכנית תזונה אני בהחלט לוקחת את הצרכים האלה בחשבון.

 

אני מאמינה שתנועה היא אחת מאבני היסוד של אורח חיים בריא (לצד התזונה כמובן). כפי שכבר ציינתי, אני צועדת כשעה מדי יום. פעם בשבוע אני נוסעת עם הכלבה שלי להליכה על חוף הים. הדריכה על חול ים וצדפים מפעילה אצלי שרירים שאחרת כנראה יתנוונו. הייתי רוצה לחזק קצת את השרירים ולתרגל גם פעילות אנאירובית, מקווה להגיע לזה מתישהו...

 

אני משתדלת להנות מכל רגע בחיים. פעם הייתי קמה בבוקר ורק מחכה שהיום יסתיים, שהזמן יחלוף, שמשהו ישתנה... הייתי בעשייה אובססיבית שלא נהנתי ממנה, עשייה שלא איפשרה לי לנשום, מקומות עבודה שהקציבו לי 20 דקות הפסקה לארוחת צהריים, ימים עמוסים שבהם נכנסתי בלילה למיטה עם הלשון בחוץ. שתיתי עוד כוס קפה ועוד כוס קפה וסבלתי מעייפות כרונית שלא הניחה לי להתרכז לרגע.

השינוי לא קרה לי בבת אחת, הרעיון שיש חיים אחרים שאני אמורה לחיות התגבש במוחי במשך שנים, עד שיום אחד הרגשתי מוכנה להשאיר את כל זה מאחור. היום אני יכולה להגיד בכנות שאני נמצאת במקום אחר. מקום טוב שבו ברוב הימים אני לא מרגישה שום כאב פיזי, מקום שבו הנפש שלי מתעוררת בבוקר שמחה לעוד יום עבודה שאני נהנית ממנה, מקום שבו אני מנהלת את עצמי מתוך בחירה חופשית ולא מתוך לחצים מהסביבה, או גרוע מכך- לחצים שאני בעצמי הכנסתי את עצמי אליהם. היומיום מביא איתו אתגרים וקצב החיים המטורף מסביבי מכתיב לי שינויים לא צפויים, אבל אני מתנהלת מתוך מודעות לצרכים שלי ואמת פנימית שאני סומכת עליה.

 

את המודעות הזאת אני מנסה להעביר למטופלים שלי דרך הטיפול. ולפעמים אני גם מצליחה.